במסגרת תביעת גירושין שהוגשה לבית הדין כרך הבעל את עניין חלוקת הרכוש המשותף של בני הזוג. בית הדין דחה את תביעת האישה לקבלת מחצית הרכוש המשותף וקבע כי הלכת השיתוף בנכסי בני הזוג אשר התעצבה בפסיקה האזרחית, אינה חלה בבתי הדין הרבניים. האשה ערערה על החלטה זו וטענה כי יש בה משום פגיעה בעקרונות שנקבעו בחוק שיווי זכויות האשה, תשי"א-1951, ולכן היא בטלה.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי חוק שיווי זכויות האשה חל בכל ערכאות השיפוט, וכי בית הדין הרבני מחויב לנהוג על פיו. על בתי הדין להפעיל בסוגיות אזרחיות אשר אינן חלק מענייני המעמד האישי את המשפט האזרחי הכללי כפי שפורש על ידי בית המשפט העליון. הלכות שיתוף הנכסים הן חלק מהדין בישראל, ולכן חלות גם בבית הדין הרבני.