פסק הדין דן בשאלת הסמכות, כאשר כל צד טוען לסמכות ערכאה אחרת לדון בנושא חינוך הילדים. האישה הגישה תביעה לבית המשפט בעניין החזקת הבן ומזונותיו. זמן קצר לאחר מכן הגיש הבעל תביעת גירושין לבית הדין בה כרך את נושא החינוך.

בית המשפט העליון קבע כי נושא החינוך אינו כרוך מעצם טיבו וטבעו בתביעת הגירושין, וכי יש לכרוך אותו במפורש כדי להקנות לבית הדין סמכות לדון בו. לעומת זאת, למערכת בתי המשפט האזרחיים סמכות כללית ולכן לא נדרשת אמירה מפורשת לשם הקניית סמכות לדון בנושא החינוך.